<h1>ראבי"ה סימנים תתפ"ה—תתפ"ו</h1>
<h2>דף כט.</h2>
תניא בגמרא דידן ובתלמוד ירושלמי [ה"ז] בשביעי באב נכנסו גוים להיכל ואכלו ושתו וקילקלו בו שמיני ותשיעי עד שפנה היום שנאמר [ירמיה ו'] אוי נא לנו כי פנה היום וגו' ולעת ערב הציתו בו האש ונשרף עם שקיעת החמה וביום עשירי, והיינו דאמר רבי יוחנן בן זכאי אלמלי הייתי באותו הזמן לא קבעתי אלא בעשירי מפני שרובו של היכל נשרף בו ורבנן אתחלתא דפורענות עיקר. ומסיים בירושלמי רבי אבין ציים תשיעי ועשירי [רבי לוי ציים תשיעי (ועשירי) [ולילי עשירי]. ונראה לי דרבי אבין היה בריא מרבי לוי והיה יכול לסגף את עצמו. ואנו בזמן הזה תש כחנו מן הגליות ואפילו יום הכיפורים לא עבדינן תרי יומי, כדגרסינן בפרק קמא דראש השנה [כ"א ע"א] רבא הוי רגיל דהוה יתיב בתעניתא תרי יומי (זימני) [זימנא] חדא אשתכח כוותיה, רב נחמן בר יצחק יתיב בתעניתא כולי יומא לאורתא אתי ההוא גברא אמר ליה למחר יומא רבה במערבא אמר ליה מהיכן את אמר ליה מדמהריא אמר ליה דם תהא אחריתך קרי עליה קלים היו רודפינו. ובפרק מקום שנהגו [נ"ד ע"ב] גרסינן לימא מסייע ליה אין בין תשעה באב ליום הכיפורים אלא שזה ספיקו אסור וזה ספיקו מותר מאי ספיקו לאו בין השמשות שלו, דתשעה באב שרי דלא מיבעיא ליה לאפסוקי מבעוד יום, ומשני לא כדאמר רב [שישא בריה דרב אידי] לקביעא דירחי הכי נמי לקביעא דירחא. פירש רש"י התם לעשות שני ימים מספיקא כי מספקא אם עיברו בית דין את החדש שעבר אי לאו מותר בתשעה באב. וגרסינן בירושלמי פרק קמא דראש השנה [ה"ד] אבוה [דרב] שמואל בר רב יצחק חש על גרמיה וצם תרין יומא אפסק כרוכה ודמך. הילכך משום [סכנת] נפשות שבקינן למיצם אפילו ביום הכיפורים תרי יומי. ושוב מצאתי בתשובת הגאונים רבי [יצחק הלוי ותלמידיו ורבי יהודה בר ברוך] ותלמידיו היו נוהגין להתענות ביום הכיפורים שני ימים משום ספק. ומכל מקום מנהג כשר הוא שלא יאכל בשר בליל עשירי ויומו מפני אבילות ושלא לשתות יין אלא שאר דברים להשיב את הנפש. ויש פרושים שמתענין משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב, ויש שמתענין מבשר ויין. ובירושלמי [ה"ה] גרסינן מה ביניהן אחד ועשרים יום מיום שהובקעה העיר עד יום שחרב הבית אחד ועשרים יום. אמר רבי ביבא וסימנך מקל שקד אני רואה הלוז הזה משהוציא [נציו] עד [שגומר] פירותיו אחד ועשרים יום. וכל הנך יומי ראוי שלא לשמוח. ורבותינו קבעו לאפטורי [דש"ח] שהוא ענין פורענות משבעה עשר בתמוז ואילך, ויש אומרים כנגד שלשה שבועים שהתענה דניאל.
